יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

חדרים להשכרה לפי שעה בפתח תקוה- חדרי אירוח


שלום חברים,
התגעגעתי לחדר שלי בפתח תקוה ואני מוכנה ומזומנה לארח ולהתארח בו עם החנון.  אני מתכוונת להכין לחנון חדר לאירוח אינטימי כמו שהוא לא ראה מימיו.

להמשך הסיפור:
בכל מקרה זממתי ליצור קשר עם החנון למחרת אבל...החלטתי לערוך ניסוי קטן.
הנחתי את מפית האוכל שעל השולחן סמוך לידי הימנית ובזמן הנכון שמטתי את המפית לכיוון הריצפה והתבוננתי בו במבט מרוכז.
הוא הביט בי במבט מבולבל קצת ותוהה כאומר: מה אתה עושה?
אשתו נעצה עיניים בי ובבעלה וברגע אחד כולם ביחד רכנו לעבר הרצפה להרים את המפית שלי.
המפית הורמה והושבה למקומה המכובד על ידי אשתו.
ו...לא, לא היה שם מספר הטלפון שלו..
חייכתי לעצמי וחשבתי: אוקי. הכדור עובר אלי.
בשלב כלשהוא, כשאשתו הלכה לשרותים ובעלי שוחח עימו בהתלהבות על נושא כלשהו, חשתי בעיטה ברגלי מתחת לשולחן, הבטתי ומה שראיתי בעיניו ריגש אותי בצורה בלתי רגילה. עיניו נראו כשני לפידים בוהקים. (מה שאני אעשה לו בחדר שלי בפינה החמה)
בכל זאת הבחור תפס את הענין והבין להיכן דברים מובלים. כל הכבוד!
על מנת שהדברים יהיו ברורים יותר, אמרתי לבעלי, אתה יודע, מחר אני צריכה להתקשר לחברה שלא ראיתי מזמן ויש לי המון מה לספר לה.
הבטתי בעיניו של החנון וראיתי שהוא "זורם" ומבין שקלטתי.
הארוחה הסתיימה בנעימים, והזוג הלך לדרכו.
סידרתי את המטבח וכשנכנסתי למיטה, בעלי כבר ישן.
לא נרדמתי בקלות.
במוחי התרוצצו מחשבות הכרוכות בחנון, איך, וכיצד, לטוות ולכרוך את האיש הזה. הסקרנות שלי לגביו היתה עצומה, אבל הנחתי שגם הסקרנות שלו לגבי הינה דומה. מאחר ואינני מכירה אותו, לא היה בידי מידע מספיק לדעת כיצד הוא מתנהג בקשר כזה והשאלה החשובה ביותר "האם הוא יודע לשקר". הוא חייב להיות שקרן עם פני פוקר על מנת שיתצלח דרכו בחיים כפולים שכאלה. היה עלי לברר קודם את השאלה הזו.
לשם כך, החלטתי שאינני מזדרזת להתקשר אליו, שימתין כמה ימים. זה טוב. החיכיון הזה בתחילת קשר יוצר תחושות נפלאות שלא חוזרות שוב לאחר שהם נעלמות.
נרדמתי כשבמוחי כל הקלחת הזו מתפתלת ומסתעפת ולאט לאט התגברה לי תוכנית די ברורה.
נירדמתי.
למחרת, יצאתי עם חברתי הטובה לערב בנות, זה מה שאמרתי לבעלי והיא אמרה לבעלה.
אמרנו שנלך לסרט. הטרחנו את עצמנו לברר במדוייק שעות הקרנה מאוחרות ותוכן של סרט כך שיהיה לנו גיבוי.
ברור שלא הלכנו לסרט, הלכנו לחוף הים, לשבת בבית קפה על הים, לשתות בירה ולעשות חיים.
לאחר כשעתיים של בירה, טבילה בים, פלירטוטים חסרי משמעות וריקום כל התיסכולים, החלטנו לשוב הביתה.
נכנסו לבר-קפה לשתות כוס קפה ולעשות פיפי לפני שאנו נוסעות הביתה.
נכנסתי פנימה לבר. צעדתי נימרצות לעבר השרותים כשחברתי משתרכת אחרי. סוף סוף שיחררתי את עודף הנוזלים שהצטבר בתוכי עקב שתיית הבירה. לאחר רחיצת הידיים פנינו ויצאנו מהשרותים כשפנינו מועדות ליציאה. לפתע קלטתי גבר  עומד בפשוק רגליים, כקורא תגר על העולם, כשהוא נועץ בי מבט מפשיט וחם.  בצעד זריז וללא מחשבה, סתם בשביל הקטע, וגם כי חלף בי שביב של טרוף רגעי מתגרה, ניגשתי אליו ונעמדתי קרוב מאד, נעצתי בו מבט משועשע אחזתי את ראשו בין ידי התקרבתי אליו באיטיות בעודו עומד ללא תנועה, ונישקתי אותו נשיקה צרפתית עמוקה ולוהטת, לאט ובעדינות עד אשר ראיתי שהוא חסר נשימה וחשתי משהו מוצק מתחכך למולי.הבחור אמר: אה..אה..אה... (זה מה שהוא הצליח לבטא)!!
אני אמרתי: ביי! והתחלתי לפסוע לכיוון היציאה כשאני צוחקת צחוק פרוע, כשאני צופה בו כשהוא עומד כנציב מלח ללא יכולת לזוז.
חברתי ואני יצאנו מעבר לדלת.
לא הספקנו לפסוע כמה צעדים והבחור השיג אותי בריצה כשהוא דוחף לידי מספר הטלפון שלו. תתקשרי אלי, בבקשה!! תתקשרי!!
חייכתי ואמרתי: או.קי.  וניפנפתי לשלום בעליזות.
נכנסנו למונית ונסענו הביתה.
להפתעתי הרבה מצאתי את בעלי ער. מה קורה? הוא שואל.
עניתי: נפלא!
בא לך? הוא לוחש לי.
למה לא? אמרתי.
הרבה מאד זמן לא שכבנו אני ובעלי וחשבתי כי הגיע העת לתת לו את מנתו בפרט ובעיקר שזה לוקח איתו 3 דקות בדיוק... עובדה אשר מקילה על המצב.
תסכימו איתי, שזה לא ממש טירחה גדולה אבל גם לא עונג.
אבל מה, ציפתה לי הפתעה רבתי!
בעלי החלה לנשק אותי, נשיקות קלות ורכות, בצוואר, מאחורי האזניים, ומיד עבר לעיסוי הראש והשיער, אשר סימם לי את כל החושים ושכחתי שאני עם בעלי.
גופי היה מלא ריגושים משפע הגרויים אשר קיננו במוחי וגם...המשחק המקדים שלו השתפר ושונה בצורה דרסטית. הוא עשה לי דברים שמעולם לא עשה, ומוחי התחלק לו לשני חצאים.
חצי אחד שאב עונג מרטיט מהדברים שהוא עשה, אבל החצי השני שאל שאלות: מה קרה? ממי הוא למד את כל זה? עם מי הוא היה? מתי יש לו זמן? חדרי אירוח? בפתח תקוה?
גיליתי דבר נוסף שלא שמתי לב אליו קודם לכן, בעלי היקר קיבל גוף חטוב ושרירים במקום הנכונים, שלא היו שם קודם.
הבנתי שמשהו עובר עליו ושאני אינני מודעת לכך. והאשמה הינה כולה שלי: אני שקועה כל כך בעצמי עד שאינני שמה לב אליו .
בוודאי תפס לו מאהבת שהרחיקה אותו מן הכורסא האהובה עליו והטלביזיה וזו הסיבה שהוא החל לשמור על עצמו ולהתעמל.
אולי גם הוא משכיר חדר לפי שעה ומבלה באותה צורה שאני מבלה.
בכנות, היה טוב ואפילו טוב מאד. נהנתי עם בעלי זו הפעם הראשונה מזה כמה שנים.
באם מוחי לא היה עובד ומנתח את המצב בעת הסקס, קרוב לוודאי שהייתי נהנת יותר.
יחד עם זאת, לא מתכוונת לוותר על פגישה עם החנון.
מחר בבוקר הוא מקבל ממני טלפון. מה שבטוח הוא בכוננות ספיגה...

ברכות והמון אהבה,
מלכה1001

יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

שנה טובה עם המון אהבה ובריאות איתנה - חדר לפי שעות - מלכה 1001 - המשך סיפור האלכוהוליסט


שלום לכולם ממלכה 1001,
תודה לכל הפונים אלי בדאר אלקטרוני. מצטערת שאינני יכולה לספר פרטים עלי או על משפחתי. אתם בוודאי מבינים למה. כל השאלות "היכן את גרה?" וכד', אין טעם לשאול כי אינני מתכוונת לספר מאומה אשר יאפשר את זיהוי משפחתי ובוודאי לא אותי. לעומת זאת, אשמח מאד לתגובות בבלוג עצמו.

חוזרת לענין:
שוחחתי את האלכוהוליסט בטלפון שאלתי בקול רך: רוצה להיפגש?
תשובתו היתה: בסדר. תדברי עם מאיר ותזמיני לנו חדר לשעתיים.
אני קפצתי: רק לשעתיים?
והוא עונה: כן, לשעתיים ולא מוסיף דבר.
אמרתי: מצויין, וסגרתי את הטלפון.
התקשרתי למאיר והיזמנתי לנו חדר לשעתיים או שלוש, הכל תלוי איך ילך בפגישה.  התארגנתי בבית ונסעתי לחדר שלי בפינה חמה אצל מאיר.
לאחר המתנה בחדר (בעודי מקלידה לכם את הפוסט הקודם) נכנס הבחור, אשר הגיע בידיים ריקות. לא שתייה, לא מזון, רק מצב רוח קודר, רזה, שיער מדובלל, ובכלל היה קצת קשה להכיר את האיש הזה. נידמה היה לי כאילו אדם זר פסע אל תוך החדר. ללא חיוך, מבט קודר וחסר חיים. זרמים של תחושות לא נעימות החלו לפעום ברקותי וגם...קצת נבהלתי. הופתעתי ממה שראיתי מולי.
קמתי מהמיטה וחיבקתי אותו.
אמרתי: היי, מה קורה?
והוא עונה בקול של גוויה: בסדר. אני מת לכוסית יין, אבל אני יודע שאסור לי.
תיכנס למקלחת אמרתי לו, אני מיד אצטרף אליך ותרגיש יותר טוב.
עוד מעט, הוא עונה לי ומתיישב על הכורסא.
בוא למיטה, אמרתי.
טוב, הוא עונה.
הוא נשכב על המיטה, ידיים לצידי הגוף, לא נוגע בי, פשוט בוהה בתקרה.
שכבתי לידו תוהה מה עלי לעשות כעת ומרגישה כאידיוט גמור.
שלחתי אליו ידיים, ליטפתי, חיבקתי ולחשתי באוזנו: תלך להתקלח.
הוא לא ענה.
אני אומרת שוב ביתר תקיפות: תיכנס להתקלח כדי שאוכל להתקרב אליך.
והוא, לא זז.
שנינו יושבים על הכורסאות בחדר, אין שיחה, בוהים אחד בשני ואני מתחילה להרגיש כמו כמו אני מצויה בסרט הזוי ותחושה משונה מבעבעת בי.
שאלתי בקול חם (השתדלתי): מה קורה יקירי? 
והוא עונה לי בקול אומלל: מאז שאני לא שותה, ה"עסק" לא עובד אצלי. לפתע פתאם אני כבר לא בעל הדעה. הוא אינו נשמע לי... ואני רואה כיצד שפתו התחתונה רועדת.
ליבי ניכמר וחשתי רחמים כלפיו הגבר הזה, בעל האון אשר גבריותו נלקחה ממנו בבת אחת והוא אינו כיצד להתמודד.
לך להתקלח אני מתחננת, אני מבטיחה שבידיים שלי הכל יעבוד. אל תשכח שיש לי גם פֶּה שעבר צחצוח שיניים קפדני...ולעזרה הבאתי גם את הלשון ואת השפתיים שלי.
אבל הוא, מבוהל, חסר חיים, לא נענה לתחינותי והמשיך לשבת כך בכורסא, כשהוא בוהה בקיר.
הרגשתי מטומטמת.. ישבתי עוד כמה דקות במצב הזה כשברקע האלכוהוליסט ממלמל עד כמה הוא אומלל ועצוב מהעובדה שהפך לאימפוטנט מהרגע שחדל לשתות
טוב! הבנתי! אמרתי לו.
ואולי תנסה איתי? הנה אני כאן, ידיים מושטות אליך, בוא אלי....
לא, הוא עונה, לא רוצה, ניסיתי כמה פעמים ושום דבר לא מתרומם ולא זז. ברור לי שזה יהיה כשלון ואני לא אוכל לשאת כשלון נוסף בתחום הזה.
אני שותקת. הוא שותק.
התחלתי לחשוב: מה אני עושה כאן איתו? אני עובדת אצלו?
הסיפור הזה נגמר מבחינתי. עכשיו נותר לי רק לחשוב איך אני יוצאת מכאן מבלי לפגוע בו יותר ממה שהוא כבר נפגע.
לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי לחברתי.
היי מותק, אמרתי, לא תנחשי עם מי אני נמצאת בחדר להשכרה של מאיר.
אני יודעת עם מי את נמצאת, היא עונה לי.
איך? תהיתי.
הוא התקשר גם אלי, הוא היה גם אצלי, היא עונה.
ומה? לא בא לך להשתמש בו? אני שואלת.
היא עונה: במצב שהוא נמצא הוא אינו בר שימוש. הוא גמור. הריני מעבירה לך את זכויות השימוש באופן בלעדי.
פרצתי בצחוק ואמרתי: תודה יקירתי, הרי הוא מונח כאן לצידי, בחדר שלנו אצל מאיר, חסר תועלת לחלוטין.
בילוי נעים לכם, אומרת חברתי כשהיא מתפוצצת מצחוק.
סגרתי את הטלפון והתבוננתי באלכוהוליסט לשעבר, כשהוא שרוע לרוחב המיטה עם עיניים עצומות.
הוא שמע את שיחתי אך לא הגיב במאומה, אפילו לא הזיז יד.
טפחתי קלות על כתפיו והוא פקח את עיניו.
מה קורה? שאלתי.
והוא עונה: כלום, ועוצם את עיניו חזרה.
נמאס לי. קמתי והלבשתי, נעמדתי למלוא גובהי ואמרתי: בהצלחה בכל אשר תלך. תנוח לך כאן. החדר שכור לשעתיים.
אני הולכת.
ביי.
והלכתי.
בהיותי בתוך הרכב, התקשרתי לחברתי וסיפרתי לה שהאלכוהוליסט זה עתה הוכתר בתואר "לשעבר"  וכי סר חינו והוא מורחק לצמיתות.
קבענו שניפגש בערב לעשות חיים.
שבתי לביתי ועסקתי בכל מה שצריך עד שהגיע בעלי מהעבודה.
ישבנו לאכול ואז אומר לי בעלי, את זוכרת את הזוג הנחמד שהכרנו באילת? כן, אני זוכרת (מאד) עניתי.
הזמנתי אותם לצאת איתנו ביחד לארוחה. זה בסדר מצידך?
איך בעיה אמרתי בחיוך זדוני, (ואתם יודעים את הסיבה)אני אשמח מאד להכיר אותם יותר טוב.
איזה בעל נחמד יש לי, עוזר לי במטה קסם, במימוש תוכניותי המושחתות.
החלטתי שבארוחת הערב אקח מהחנון את מספר הטלפון שלו ואז נבחן לעומק את כישוריו כי את האיבזור כבר מיששתי והוא בהחלט היה לשביעות רצוני.
זהו, בארוחת הערב אני אקח ממנו את הטלפון שלו ולאחר מכן אערוך סייסטה לבעלי לאות תודה והוא לא ידע למה... איזה ערב מצפה לי!.
התקשרתי לחברתי, סיפרתי לה את כל הסיפור ודחינו את היציאה שלנו ליום אחר.
הגיע הערב והזוג הגיע אלינו, לבושים ומצוחצחים ועל פניהם חיוכים גדולים.
בארוחה שוחחנו קלות בעלי ואני, הוא ואשתו., בשיחה עם אשתו השחלתי את השאלה מה שם משפחתם. מעבר לכך לא היה לי ענין בה. אשה טובה אבל לא מעניינת אותי כחברה. היא שאלה אותי באם ארצה לצאת עימה לצהריים באיזה יום ואני , בחיוך רחב, אמרתי: בשמחה.
פניתי אליו ושאלתי בתמימות היכן הוא עובד ומה שם החברה וכשהוא אמר לי את הכתובת, כמעט נפל לי המזלג מהיד. מסתבר שהוא עובד מול החדרים להשכרה של מאיר.
שאלתי אותו: מה אתה עושה בהפסקת הצהרים? אוכל בדרך כלל הוא ענה.
חיכיתי להזדמנות לקחת את הטלפון שלו ועל מנת לעודד אותו, מידי פעם נעצתי בו מבטים מזמינים שלא ניתן לטעות בפירושם.
ראיתי את המבט שנעץ בי והבנתי שברור לי מה קורה והוא להוט ומוכן לשתף פעולה.
 מחוסר זמן אני עוצרת כאן אבל מבטיחה המשך מעניין....
שנה טובה לכולם,
עשו אהבה, ותהיה לכם שמחה.

מלכה 1001