יום שבת, 23 ביוני 2012

הטרמפיסט שלי ואני חוגגים בחדר להשכרה

שלום חברים,
מלכה 1001 



תזכורת מהפוסט האחרון:
...נעמד מול המיטה, מביט בי וצוחק.
מה שלומך, אשה פרועה? הוא שואל ומצחקק.
חייכתי והבטתי בו שוב.
בטן מלאה ריבועים של שרירים, תחת מוצק, ידיים שריריות ושער על החזה.
בוא אלי, לחשתי, בוא...


המשך
הנשיקה היתה עדינה וחושנית. לשונו חקרה את פי ברכות. כמו העולם פסק מלכת ורק אנחנו שנינו, אי שם, בישימון, ביחד.
עצמתי עיניים בעוד ידי החלו לחקור את גופו השרירי מכל כיוון אפשרי.
בעודו גוהר מעלי, כשאנו צמודים בנשיקה חמה, שלח ידיו אל גופי בליטופים חמים ורכים.
לפתע, כאילו נכנסה בו רוח תזזית,ידיו אחזו באגן ירכי בחוזקה, רגלי הונפו באויר לעבר כתפיו, וכל אברו הזקור והגדול (לשמחתי המרובה) נכנס בי, עד כי נשימתי נעתקה.
תנועותיו היו מהירות ובקצב של סוס דוהר במרוץ.
חזק... מהר... ואני כמעט איבדתי את ההכרה.
מה שעבר לי בראש לשניה היה: אינדיאני אמיתי, מלא און, איזה מזל שלכדתי אותו ברשתי.
האורגזמות שלי באו אחת לאחר השניה, והוא, עדיין דוהר... ולא חדל!
באיזה שהו שלב הוא לחש לי: תגידי מתי די!
מלמלתי: מה? אני קובעת?
כן, הוא עונה לי וממשיך בנגיחותיו כשרגלי עדיין על כתפיו.
אמרתי בלחש: הפסקה, בבקשה! 
בסדר, הוא עונה לי בחיוך וחדל באחת.
שנינו שוכבים על המיטה, כשאני מתנשפת, מחפשת אויר, (למזלי אני גמישה כי אחרת הייתי מקבלת התכווצות שרירים ברגליים)
בעוד אני חושבת על כך, החל המילואימניק שלי לעסות את רגלי, כשהוא מבטיח בהמשך תנוחה אחרת ומעניינת לא פחות.
אולי אלמד משהו חדש? מיד יודע.
לפתע, התזכורן צלצל, הזמן נגמר. צריך לעזוב את החדר להשכרה שלי.
התלבשנו בזריזות ושבנו לבתינו מזיעים  "מהליכה ארוכה"....


הקירות בחדר האינטימי שלי סוגרים עלי מפני העולם. 
אני כותבת במקום ללכת לפסיכולוג או לספר לחברות. עדיף לכתוב כאן בבלוג של פינה חמה חדרים להשכרה, ולא לספר לאף אחד.
ידע זה כוח ואין שום סיבה לחלוק את הידע, שבפוטנצייאל יכול לאיים עלי.



     עשו אהבה, שורפים המון קלוריות...
                  גם נהנים וגם מרזים !

יום חמישי, 14 ביוני 2012

ארוחת ערב עם שני מאהבי ונשותיהם

שלום חברים,
מלכה 1001
חדר להשכרה לפי שעות
בפתח תקוה.


לא הייתי בחדר להשכרה מאחר ולא הייתי כאן. חזרתי אתמול ואני ממהרת להעתיק לכאן את מה שכתבתי. מה שלא אספיק היום אמשיך בהקדם האפשרי.
מה לעשות שיש לי חוסר בזמן פנוי באופן מאסיבי ואין מה לעשות.


ארוחת הערב החברתית עם שני הגברים שעשיתי איתם סקס ונשותיהם, מתוכננת להיום בערב.
סוף סוף הגיע הערב המיוחל כשאני נרגשת אבל עם פני פוקר.
בחרתי שמלה צנועה, שחורה עם כתפיים וענדתי עגילי פנינה קטנים, אבל לבשתי חזיה  אדומה
על מנת שכתפיות החזיות ייראו ביחד עם כתפיות השמלה.
וגם... לא לבשתי תחתונים.
רציתי שישתקף המראה הבתולי עם קריצה לעבר הפרוע.
לא יודע אם מטרתי הושגה אבל בעלי, הביט בי במבט מרוכז ושאל, למה את לא לובשת תחתונים?
עניתי לו באדישות, כי השמלה צמודה ואני לא אוהבת שרואים את פס התחתונים.
העיקר שחפפתי שם והתבשמתי.
מוכנה למשימת ההכרות שלי עם השכנים החדשים.
אגב, אמרתי כבדרך אגב, איך נראית לך אשתו?
חתיכה אמיתית, הוא עונה לי בהתלהבות.
(רשמתי לפני את האינפורמציה לשימוש עתידי).
דפקנו בדלתם מחוייכים, כשאני משתדלת להשאר עם מסכת הפנים הקפואות עדויה בחיוך מזוייף.
שלום, קיבלה את פנינו המארחת, ברוכים הבאים.
בוא, היא אמרה לבעלה, הזוג השני הגיע בדיוק בזמן. עכשיו נוכל
להגיש את הארוחה.
ראיתי שהחנון ואשתו כבר שם וניגשתי עם בעלי לברכם בערב טוב כשאני מגישה למארחת את בקבוק השיכר שהבאנו עימנו.
החנון חיוך אלי רבע חיוך אבל את השדים המרקדים בעיניו רק אני ראיתי.
המארחת הושיבה אותי  ליד בעלה והיא התישבה מולו.
מולי, ישב בעלי וכך גם החנון ואשתו, אחד מול השני.
הרמנו כוסית לחיים, ועוד כוסית, והאוירה החלה להפשיר.
החמאתי לשתי הנשים על לבושן ׁ(רק אשתו של המילואימניק היתה לבושה יפה, מלבד זאת היא באמת חתיכה אמיתית).
האוכל היה מעולה, והקינוח עם אייריש קופי היה יוצא מן הכלל.
רק דבר אחד היה עגום למדי, השיחה ליד השולחן.
למעט צחוקים קלים בינינו הנשים, הגברים דיברו על נושאים שאין לי ענין בהם ואני פשוט השתעממתי. הפחד שלי שהמילואימניק יפלוט משהו לגבי הבילוי שלנו בחדר להשכרה לפי שעות נמוג.
הבחור יודע לשתות...ולשתוק.
אהבתי.
הבנתי שהוא רוצה המשך ולכן הוא שותק.
מתאים לי.
אבל בכל זאת השתעממתי וחשבתי על תרוץ לקום וללכת, ולא הצלחתי לחשוב על משהו שיתן גושפנא סבירה לעזיבה.
נכון שהשעמום הוא מקור כל רע?
מאחר ובוורידי זרם כבר יותר אלכוהול מדם (מרוב שעמום)  שלחתי את ידי ואחזתי בידו של בעלי ולאט לאט, מתחת למפה הבאתי אותו קרוב אלי, בא קצת ליטופים ולא רציתי להסתכן עם המילואימניק אצלו בבית.
בעלי הרים עיניו, הביט בי, חייך חיוך זנותי וידו הימנית החלה לטייל על ירכי, מתחת לשולחן. השתופפתי קדימה על מנת להקל עליו את הגישה אלי מאחר והוא ישב מולי.
עשיתי זאת בתואנה שראשי כואב ואני רוצה להניח את ראשי על מסעדת הכסא.
בעלי מטייל על ירכי, מידי פעם מחליף צד, ולאט לאט, עולה מעלה, מרטיב אצבעו במשיך להסתובב שם מסביב עד שאני הפכתי להיות סמוקה לחלוטין.
אשתו של המילואימניק הציעה לי בקול מלא רחמים אופטלגין, וביקשה שאולי אמדוד חום כי אני נראית לה קצת סמוקה  ואולי שתיתי יותר מידי...
אני הייתי מיוחמת, נורא!
סביבי אנשים, אני שתויה ורוצה סקס!
איך ברוחים מכאן?
התחלתי לחוש נזילות על רגלי, נעמדתי כשאני אוחזת בבעלי ואמרתי בקול חלוש (מאד השתדלתי שיישמע חלוש למרות שהתחשק לי להעיף את כל מה שהיה על השולחן להשתרע עליו, להרים רגליים ולצוות לבעלי: בוא!!! עכשיו!!!
אנחנו חייבים ללכת, אני לא מרגישה טוב,
בעלי נשך את השפתיים כדי לא לצחוק אבל שיתף פעולה ויצאנו מיידית למעלית.
שדלת המעלית נסגרה החרמן שלי היה בתוכי,  זה היה מדהים.
הוא נכנס אלי כשור זועם, אחת, שתיים, שלוש... ואני על סף עלפון עם רגליים רועדות,
צוחקת נדהמת מעומק החוויה המטורפת עם בעלי.
הכל נגמר בשניה אחת. מה שהייתי צריכה זה רק להרגיש אותו בתוכי...וזהו!
כשהוא הביט בי עיניו היו מלאות שאלות, תמהות, כאילו: מי את, מי זו האשה הזו?
הגענו הביתה, השתרעתי על המיטה, וככה, כמו שאני, נרדמתי.

למחרת בשעות הבוקר המאוחרות, דפיקה בדלת.
בעלי פתח, כשהוא כבר לבוש בגדי ספורט כי כוונתו היה ללכת לחדש הכושר (או לחדרים להשכרה)
 לא היה ברור לי.
המילואימניק עמד בפתח, במלוא קומתו, מחייך ומכריז:אני יוצא לצעדה, יש מתנדבים?
בעלי ענה, לא, אני הולך לחדר כושר, רוצה לבוא איתי?
אני צייצתי בקול חמוד ומתוק: אני אבוא אתך לצעדה, בלאוו הכי תיכננתי לצאת לצעוד עם חברה.
(לא ציינתי את שם החברה)
נקפוץ לקחת אותה ונערוך צעדה שלושתנו.
אוקי, אומר המילואימניק. אני ממתין לך למטה.
לבקשתי גופיית טריקו ומכנסונים צמודים (ספורט), נעלי ספורט תיק קטן (כסף עבור החדר במקרה ואין לו, ואולי לשתייה).
התחלתי לצעוד במרץ כשאני שותקת והוא צוחק, משתולל מצחוק וואומר: איזה שכנה מצאתי לי, עלייך
אפשר לומר: מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".
את יודעת ששמענו אותכם בבית, אותך ואת בעלך?
ואנחנו צועדים.
אתה באמת רוצה לערוך צעדה?
בוודאי,  הוא עונה בחיוך ממזרי, עד לתחנת המוניות הרחוקה ביותר מהאזור הזה.
מה שאני מבטיח לך, אנחנו נחזור הביתה מזיעים ועייפים!
טוב, את המרחק עד לתחנת המוניות עשינו בריצה כי חישבנו זמן וגילינו שאנחנו יכולים להשכיר חדר לשעתיים וחצי עד שלוש על מנת לא לעורר שאלות.
בדרך התקשרתי למאיר וביקשתי שישריין לי את החדר להשכרה לשעתיים, כי אנחנו בדרך.
הגעתי עם מונית ובדילוגים עלינו לחדר.
איך שנכנסנו לחדר להשכרה, כיוונתי את השעון של הנייד שלי לשעתיים, מאחר ושכרנו את החדר לשעתיים ואסור היה לנו לאחר על מנת לא לעורר חשד.
איך שנכנסנו לחדר, הבחור אוחז בי ומסיר באחת את בגדי המועטים, כשבידו השניה הוא מושך מעליו את בגדיו.
תוך שניה, היינו ערומים.
בואי, הוא אומר, אנחנו נכנסים למקלחת.
תרחוץ אותי? שאלתי בקול מתפנק?
לא בדיוק, הוא עונה לי...
נכנסנו, פתחנו את המים, הוא סיבן את ידיו והחל "לרחוץ" את החלקים המוצנעים ביותר בגופי, לאט, לאט, לאט...
ניסיתי לגעת בו אבל הוא לא אפשר לי.
הבטתי בגופו השרירי, אחזתי בעכוזו המוצק ורגלי החלו לרעוד.
הבחור מיומן!
אין צורך בהנחיות!
המקלחת היתה מעולה ומוונת לכמה אזורים ספציפיים בגוף.
החום המוכר והטוב החל לפרוח ולהצטבר בי.
התיישב לו, הגבר המגודל הזה על רצפת המקלחת ולא חדל לענג אותי.
ידיו היו ממוקדות בדיוק היכו שצריך.
בשלב כלשהוא, הוא שטף את הסבון וקירב את פיו.
להפתעתי המרובה, למקום הנכון ובתוך כמה דקות היה עליו לאחוז בי כי רגלי כשלו.
המילואימניק נשא אותי בידיו לעבר המיטה, העמיד אותי וניגב אותי, כל נקב, כל קפל, עבר תחת ידיו המיומנות.
נשכבתי על המיטה.
נעמד מול המיטה, מביט בי וצוחק.
מה שלומך, אשה פרועה? הוא שואל ומצחקק.
חייכתי והבטתי בו שוב.
בטן מלאה ריבועים של שרירים, תחת מוצק, ידיים שריריות ושער על החזה.
בוא אלי, לחשתי, בוא...
חדר לפי שעות אירוח דיסקרטי
 אזור המרכז פתח תקוה




         עשו אהבה, שורפים המון קלוריות...
                  גם נהנים וגם מרזים !