יום שבת, 8 באוגוסט 2020

זכרונות בעילום שם מהחדר להשכרה בפינה חמה.

שלום לכולם,
קיבלתי והבטחתי פרסם.

היי, אתה בא?
מה?  מתי?
עכשיו!
אני בחדר להשכרה, בחדר הקבוע שלי,  שכרתי את החדר לשלוש שעות. ברחתי מכולם.
בא לך להשתובב?

תגידי, מה את חושבת? אני נער השעשועים שלך?
מתי שמתחשק לך את מקפיצה אותי לחדר להשכרה לשימוש חוזר?
ומה איתי? כשלי בא להיות אתך? (אומר לי החנון בקול מסכן)
תמיד יש לך תשובה: אין לי  זמן, אני נוסעת לחו"ל, אני עסוקה וכדומה.
נו... לחשתי... אני מוכנה...
לבושה בלבוש מדהים ורק מחכה לך.
מה את לובשת, הוא שואל אותי בשקיקה.
כלום!!!
עטופה בצעיף גדול ושקוף בצבע אדום, לקחת מקלחת ריחנית וממתינה לך.
אני בדרך!
הא, אי אפשר לעמוד בפני פיתוי שכזה.
הגיע הבחור לאחר כעשר דקות, מתנשף וצוחק.
התנפלתי עליו מיד כשפתח את הדלת כשהוא מזיע כולו.
למקלחת, עכשיו! פקדתי עליו.
חמש דקות יש לך.
בשתי דקות הוא יצא מהמקלחת.
את לא שפויה, הוא מכריז.
נכון, אני מאשרת.
קדימה, למיטה.
איזה ידיים רכות , חמות ומלטפות... כמה התגעגעתי.
התפתלנו על המיטה כשני אנשים מורעבים (אני לפחות) ידיים רגליים וגוף משורגים יחדיו בחיבור מושלם.
בוא... לחשתי, בוא אלי!
והוא בא, לאט, לאט, עד שדעתי נטרפה.
מהר, צעקתי, חזק... מהר....
לא, הוא עונה. לאט...לאט... תסבלי קצת.
אתה משגע אותי, אמרתי בלחש. אני צריכה אותך בתוכי עכשיו.
לפתע, ללא הודעה מוקדמת, החל מרוץ לקראת קו הסיום.
בנגיחות חזקות, מהירות כמו שלא חוויתי מעולם והנה הגיע הריגוש והחום החולף בגוף ובנשמה ומביא עימו חיוך ורגיעה בלווי חיבוק ונשיקה.
מערכה ראשונה הסתיימה עם הבטחה למערכת נוספת, רגועה יותר בהמשך.

רק בריאות ותשמרו על עצמכם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה עבור תגובתך.