שלום חברים,
מלכה 1001
מלכה 1001
 |
| חדר להשכרה לפי שעות בפתח תקוה |
בינתיים אני תקועה עד עמקי צווארי בעבודה ובקושי מוצאת זמן להימלט.
אבל אל דאגה, כל מה שארע ביומיים קסומים אלו ייכתב, לאט לאט, אבל הכל ייכתב. השכרתי את החדר במיוחד למטרת כתיבת הפוסט.
אני חייבת לכתוב מה חוויתי בחדר החם והנעים שלי, ולו רק כדי לפרוק מעלי את הסוד, מאחר וכפי שאתם יודעים, אין באפשרותי לספר לאף אחד, למעט כתיבה בבלוג.
המשך:
הוא סיים את השיחה ואני מחייגת לחבר שלו.
היי, לחשתי לתוך השפורפרת. (כבר שתיתי בקבוק בירה).
הלו? אני שומעת קול עמוק של גבר.
מי זאת?
הזדהתי כשליחה של המילואמניק והעברתי אליו את בקשתו של המילואימניק, כולל הסיבה מדוע עליו להחלץ לעזרתו בשעה כל כך מאוחרת (הוא נפל וחטף מכה ברגל ורוצה להגיע לבית החולים והוא לבד בבית)
איזה מנייאק, צוחק הבחור, הוא בא אלייך?
כן, עניתי בלחישה חושנית.
רגע, חכי, הוא אומר לי.
אני שומעת אותו מחייג בטלפון נוסף.
אשתו של המילואמניק ענתה והחבר ביקש ממני בקול מסכן כשהוא גונח: איי.. איי...כואב...לדבר עם
בעלה כי הוא זקוק לעזרתו.
מה קרה? היא שאלה.
הוא "דיקלם" את הסיפור והיא קראה לבעלה,
שהיה עדיין בשרותים, בוא מהר, אתה צריך לנסוע.
חבר שלך בטלפון.
חה...חה...חה..
בהיותי בארה"ב רכשתי לעצמי כמה פריטים די מושחתים ומופקרים וכעת לבשתי אותם בשמחה.
נעליים אדומות על עקב גבוה, גרבי רשת שחורות, חזיית תחרה שחורה וחוטיני אדום שזור בסיבים שחורים.
עטפתי את עצמי בקימונו יפני ממשי, וענדתי עגילי זהב עדינים וקטנים.
שערי הארוך השופע פוזר חופשי וגלש על כתפי .
בושם לא שמתי על מנת שלא יידבק בו הריח.
הבחור עמד בפתח, כשהוא מסיר את חולצתו בזריזות,
כשאני עומדת מולו ומביטה בו בחיוך שובב.
איזו הפתעה שהוא הכין לי!
כל השער הרב שהיה על חזהו נעלם.
הוא כבר לא יכול לשמש הוכחה לתורתו של צ'רלס דארווין.
גופו חלק, נטול שיער על החזקה, שחום, כתפיים רחבות, ידיים גדולות
והמשולשים על בטנו הבהיקו מזעה.
מוצא חן בעינייך?
לגמתי לגימה מהבירה ואמרתי: מאד!
הוספתי בציניות בליווי חיוך ממזרי:
עכשיו אין צורך במסרק על מנת לעשות שביל באמצע
וקוקיות משער החזרה כדי להגיע לעור גופך.
הוא התגלגל מצחוק ואמר: שתדעי, רק בגלל ההערה שלך
שמפריע לך השער, הסרתי את השער בלייזר מזמן והמתנתי שתיצרי עימי קשר אבל לא יצרת.
עניתי בגיחוך" הנה, ההמתנה שלך השתלמה יפה.
לכמה זמן יש לך את החדר? הוא שואל,
ליומיים!!! ליומיים!!! עניתי בקול רם.
יו, הוא זועם, למה לא התראת קודם ואז הייתי מסדר העדרות ליומיים ויכולנו לחגוג.
לא נורא, אמרתי, בינתיים, מנה ראשונה, שעתיים בחדר או שלוש, לכמה זמן שאתה חושב שתוכל להעדר מהבית.
ביקשתי שיוודא עם חברו שהנ"ל לא יענה לטלפון הערב מחשש
שאשתו תנסה ליצור קשר עם החבר על מנת לשאול לשלומו.
גם הוא לא אמור לענות לטלפון מאחר והוא בחדר מיון.
לפתע, הטלפון שלי מצלצל. זינקתי אליו וראיתי
להפתעתי שהמתקשר הינו חברו של המילואימניק.
נתתי למילואימניק לענות.
היי, אומר האחד, היי, ענה השני.
מה אתם עושים? שאל החבר,
אמרתי בקול רם כדי שחברו ישמע: לומדים היסטוריה של ארץ ישראל!
מה לדעתך אנחנו עושים, או למען הדיוק, מתכננים לעשות?
לכייף!!!
המילואמניק התערב ואמר: עדיין כלום אבל מצפה לי ערב מטורף עם אשה שתויה
במקצת שלא חוותה אורגזמה חודש וחצי... וצוחק.
אני יכול להשאר על הקו? שואל החבר בשקיקה?
למה? שאלתי.
רוצה לשמוע מה אתם עושים ואולי אתן לכם גם כמה
רעיונות.
רצה... ממהרת... אבל אשוב עם ההמשך... היה משעשע.
מלכה1001
| ||
|
|
הייתי רוצה לדעת על החדרים יותר כף לך אני אתקשר תודה ותעשי חיים מאורנה
השבמחק