יום חמישי, 19 במאי 2011

שכב-רב –לא בחדר להשכרה – כולם ביחד

שלום חברים,
מלכה 1001
מאז ששבתי מאילת, כל אחד רוצה את ליטרת הבשר שלו. לא מצאתי זמן פנוי לשבת ולכתוב.
התקשרתי למאיר וביקשתי להשכיר חדר לשעתיים.
שלום! הוא אומר, חזרת? התגעגענו.
את באה עם החנון, הוא שואל?
לא, עניתי. אני רוצה חדר לשעתיים בשבילי, כדי שאוכל לכתוב בשקט בבלוג.
מעולה. בואי עכשיו!
לקחתי את המחשב הנייד שלי והנה אני כאן לספר לכם מה ארע באילת.
תזכורת מהפוסט האחרון:
 ישבנו על חוף הים, לאחר שתיית ששית בירות, ראיתי שמתקרבים אלינו שניי גברים, חסונים, שזופים, כהה עור, עם בקבוקי שתיה, כשהם מצחקקים.
היי בנות, אומר האחד במבטא בריטי כבד והשני אחריו, הלו!! עם אותו מבטא.
התחלתי להרגיש עקצוצים וריגושים שזמן רב לא הרגשתי.
"טרף" חדש, כיבוש "חדש" ושכולם יחפשו את החברים שלהם...
אפשר לשבת אתכן? שאל אחד מהם?
בשמחה, אמרנו כשאנחנו צוחקות.
הם משכו כסאות והתישבו.ישבנו ארבעתנו שתינו בירה ואכלנו אבטיח קר.
המבטא שלהם המיס את לבבנו והגופות, ממש פסלים מחוטבים.
מוחי הקודח החל לזמום מזימות ולטוות קורים איך משתמשים בהם להנאתנו.
גם אנחנו הנשים יודעות להשתמש...ולזרוק.
שלחתי את רגלי מתחת לשולחן לעבר רגליו של הגבר שישב קרוב אלי, ואיזה שרירים היו שם...
המבט שהוא נעץ בי היה לוהט כל כך שהחלטתי, חבל על הזמן. הולכים.
הבטתי בחברתי וראיתי שהיא חצי שתויה. עליזה אבל בקונטרול.
קמתי ואמרתי: יאללה בלאגן... בואו נעשה שמח!

החלטנו שנלך כולנו לנוח ונפגש בערב על החוף.
שאלתי אותם אם הם מתכוונים להשכיר חדר אירוח דיסקרטי עבורנו והם ענו שלא.
הם מכירים חוף מבודד ושם נוכל לבלות את הערב בכיף.
בנוסף, הם הבטיחו להביא מנגל ובשרים וברור...שתייה.
הגענו למקום הפגישה והחברֶה היו כבר שם. לבושים בבגד ים קטנטן שהבליט את כל הסחורה.
שמחתי מאד, כך אפשר היה להבחין את מי כדאי לטרוף... ואת מי לא!
כנפיים ברוטב ברבקיו העלו ריח משגע, סטייק אנטריקוט עסיסי מילא את פי.
יין טוב (לא זוכרת איזה) נמזג לכוסות ומוסיקה לטינית שקטה התנגנה מהטייפ שהם הביאו.
וואאוו, רציתי שהערב לא ייגמר.
סיימנו לאכול ונשכבנו על השמיכה, כולנו ביחד, אחד ליד השני.
אני שלחתי ידיים והתחלתי ללטף את "הניצוד" שלי, לאורך גבו, לאט ובעדינות, כמו שלימדו אותי.
גירגורי ההנאה לא אחרו לבוא.
חברתי, החליטה להצטרף לליטוף והיא החלה ללטף אותו באינטנסיביות שלא מביישת "בעלת מקצוע" בחלק התחתון של גופו.פעם ראשונה ראיתי את הביצועים שלה והתפעלתי.
כל גופו אמר שירה והיא, לחשה לי, אני מכינה אותו לעבודה!
שתינו מגפפות אותו, כל אחת מכיוון אחר, בעוד חברו, שרוע לידינו מתבונן בעיניים קרועות לרווחה.
הרמתי עיניים אל הבחור השני וראיתי אותו מוכן לפעולה.
"על זה נאמר - זה הקטן גדול יהיה" ואיזה גודל...
נטשתי את חברתי שתמשיך להשתעשע עם הבחור הראשון ואני פתחתי זרועותי לבחור השני.
בזינוק הוא דילג מעל לחברו ששכב על הבטן, משמיע קולות הנאה, לפת אותי במתני, כופף אותי,
והופ, הוא בפנים.
משהו התפרץ לי במוח, שלקח אותי למחוזות נעלמים וגרוני השמיע צלילים מוזרים וכנראה רמיםמאחר וידיו היו על פי והוא לחש "בשקט, יש אנשים לא רחוק מכאן".
הפתאומיות שבה הוא עשה זאת, והליבידו שלי שהיה על סף פיצוץ, לקח בדיוק דקה ואני מרחפת בענני אורגזמה שמימית.
אבל הוא, מה פתאום?
רק התחלנו הוא אומר לי בלחש. את רוצה הפסקה?
לא! עניתי בלחש, תמשיך, לאט, לאט, ותשתמש גם בידיים לליטוף.
אה, את יכול גם לשנות תנוחה.
הנה, הוא אומר לחברו, יש לנו כאן מורה, נותנת הוראות.
חברו צוחק ושואל אותי: מה לעשות עכשיו?
כשאני ישובה על חברו, צהלתי ואמרתי: לדהור על סוס אתה יודע?
אז קח את המושכות וצא לדרך... דיו..דיו...
בין לבין, המשכנו לתגבר את ענני האלכוהול והעולם נראה נפלא, הגוף הרגיש נפלא.
אנחנו מתבוננים בחברתי והבחור שאיתה.
היא דוהרת עליו ומצליפה בידיה על עכוזו וצועקת (בלחש) עוד, עוד, עוד...
לפתע, הבחור שלה נאנק, גנח וחדל.
היא החלה לצעוק עליו: מה, גמרת? כשהיא מכה באגרופיה הקטנים על חזהו החסון.
הבחור היה נבוך, מצטדק, הריגוש גבוה ולא יכולתי.. אני מצטער.
הבחור שאיתי הביט בי ובעיניו שאלה: שאני אכנס לפעולה?
אמרתי לחברתי, רגע, יש עזרה בדרך..
הבחור שלי זינק אליה, אחז במתניה (כמו שהוא עשה אצלי) ונכנס בה בקצב מטורף, נכנס ויוצא, אגלי זיעה היו על גופו והוא לא חדל. עד שתגידי די, הוא צועק!
חברתי, עיניים התערפלו וחיוך פשט על שפתיה ולפתע, אההה...הנה זה בא. והיא שקטה.
הבחור שלי שאל אותה בחיוך: עוד?
היא מסתכלת עלי בשאלה: מותר?
צחקתי ואמרתי :קצת אני וקצת את, איך זה?
הייתי אפופת אלכוהול, מלאת אנרגיה ולא חשבתי על כלום.
אנחנו רוצות פינוקים לפני הכל, אמרתי להם בחיוך.
יאללה.. לעבודה, פקדתי.
נשכבנו שתינו, רגליים מקופלות לכיוון הכתפיים, והם שניהם, על ארבע, החלו במלאכת "הפינוק".
לא יכולתי להתאפק וכל הזמן הדרכתי, קצת ימינה...זהו, אתה במקום הנכון.
לא לזוז, מהר יותר...
חשבתי שהם ימלטו על נפשם אבל לא, דווקא מצא חן בעיניהם המשחק.
לפתע שמעתי רעש, כמו של רכב.
אמרתי: ששש, מישהו בא.
ראינו ג'יפ צבאי מתקרב. הג'יפ נעצר לידינו וירדו ממנו ארבעה חברה צעירים.
מה אתם עושים, הם שאלו?
אנחנו מזדיינים, אמרתי.
אפשר להצטרף, שואל אחד החיילים, קטן ורזה כזה.
בוודאי, אמרתי. בתנאי שאתם לא במסגרת הצבא עכשיו.
לא, הם אומרים, קיבלנו חופשה אז ירדנו קצת לאילת.
בסדר אמרתי. קודם להתפשט.
בזריזות לקול צחוקינו הם הסירו את כל הבגדים, ללא שמץ של בושה.
תענוג..
אנחנו כבר היינו ערומים מזמן.
השקינו אותם והאכלנו אותם, כדי שיהיה להם כוח...
ואז החלה ערבוביה גדולה של גופות על גופות ביחד ולחוד.
אני זוכרת הרבה ידיים מטיילות על גופי מכל הכיוונים ומישהו משקה אותי בסודה קרה וצוננת.
אני זוכרת ידיים בתוכי, אברים בוטשים וכותשים בתוכי, מתחלפים, הרגשות שונות.
אני זוכרת נשיקות על כל פיסת עור בגופי, רכות וחמות.
אני זוכרת נירוונה, רגיעה, כמו ריחוף על עננים.
מתוך הערפילים, מישהו הניח פיסת אבטיח קר על פי. 
הזדקפתי.
מסתבר שאחד מהחברה, בחור עם יוזמה, הלך והביא אבטיח גדול וקר (אין לי מושג מהיכן).
בקע אותו ואכלנו אותו עם הידיים, מרחנו על הגוף וליקקנו אחד את השני.

לאחר זמן מה, נכנסו כולנו לים, לשטוף את עצמנו. ביציאה מהים, אחזתי בידי את אֶברם של שנים מהנוכחים(לא זוכרת מי) ומשכתי אותם החוצה.
התמונה הזו חרוטה לי בראש.
ראינו שהשחר החל להפציע, אמרנו שלום אחד לשני ולשלישי ולרביעי...
והלכנו לחדר שלנו לאכול ארוחת בוקר, כשאנחנו מצחקקות כל הזמן.
היה נהדר!
לא יודעת את שמותיהם, הם לא יודעים את שמותינו.
 אני לא חושבת שאחזור על קטע מסוג כזה.
זה מטורף לחלוטין.
אני מעדיפה להיות בחדר שלי להשכרה, עם מישהו שאני מכירה, אחד על אחד.
תמיד יש פעם ראשונה אבל אצלי זו תהיה הפעם האחרונה.
מה שבטוח, חזרתי עם כוחות מחודשים, עם מצב רוח מעולה, מוכנה ומזומנה לקבל
על עצמי את עול חיי היום יום.
מה שחיכה לי זה בלגן עולמי בכל התחומים.
עדיין לא הצלחתי אבל אני מניחה שאתגבר על זה בסופו של דבר.

אתם בוודאי תוהים מה קורה עם החנון?
דיברתי איתו. כנראה שניפגש בשבוע הבא בחדר שלנו בפינה החמה של מאיר בפתח תקוה.
נשכיר חדר לשלוש שעות כי יש לנו המון מה לדבר ולעשות...
עדיין לא החלטתי אם לספר לו את ההרפתקאה שלי באילת.
נראה.

עשו הרבה אהבה,
עם חיוך, הכל עובד.
מלכה 1001


דאר אלקטרוני pinahama1@gmail.com

מאיר 054-2595556

2 comments:

  1. הסיפורים שלך מופרעים, שובבים, וחמודים.
    כנראה שאת משהו מיוחד?

    השבמחק

תודה עבור תגובתך.